<h1>ספר התרומות שער נ"ה חלק ג'</h1>
<h2>דף ט.</h2>
והיכא דהוו שני אחין שחלקו אחד נטל קרקע ואחד נטל כסף או שהיו ג' ונטל כל אחד חלקו מקרקע ובא בע"ח להפרע מהן מחוב מורישן, אם יכול להפרע חובו מאי זה מהם שירצה או על איזה דרך נפרע מהם. וכן מי שמכר קרקע אחד לג' בני אדם בבת אחת אם יכול בעל חוב לטרוף כל חובו מאי זה מהן שירצה. על זה גרסינן בקמא בפ"ק [ט' ע"א] רב אסי אמר כספים הרי הם כקרקע. ואמרינן למאי הלכתא לכי הא, ב' אחין שחלקו אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים ובא בע"ח ונטל קרקע דאזיל ושקיל פלגא בכספים. ותו גרסינן ג' אחין שחלקו, כלומר והגיע לכל אחד ואחד קרקע ולא מעות ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת, כלומר חוזרין חלילה בשוה הנשאר ואין כח לשנים לסלק השלישי מעליהם במעות אלא חלקו המגיעו יש לו בקרקע עם שאר אחיו. ופסק הרי"ף ז"ל בשני ענינין הללו כרב דאמר בטלה מחלוקת. ואע"ג דאיכא מ"ד דוקא חלקו כל אחד ואחד בקרקע דכי הדדי נינהו אבל אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים לא, דקי"ל כאיכא דאמרי ליתא דאדרבא לאידך גיסא דא"ל להכי שקלי כספים דאי מיגנבי לא משתלימנא מינך ולהכי שקלת ארעא דאי מיטרפא מינך לא משתלימת מנאי. זאת הסברא אינה עיקר וכמו שכתב בעל המאור וז"ל, והלכתא כותיה דרי"ף ז"ל דמדמי דינא דשני אחין לג', ולאו מטעמיה, אלא כיון דהשתא תקון רבנן בתראי ומגבי מטלטלי אפילו מיתמי ה"ל כזה נטל קרקע וזה נטל קרקע ובטלה מחלוקת ואסתלק טענתיה דבעל כספים דריע חיליה דאיהו קאי באפי גנבי ובאפי בע"ח דהכי סבר וקביל, ע"כ. וכתוב בספר ההגהות א"א אי משום הא לא תסייעיה למר, שלא תקנו מטלטלי דיתמי אלא במקום שאין שם קרקע אבל במקום שיש שם קרקע אינו גובה מטלטלי דיתמי, והילכך השתא נמי איתא להאי טעמא דאי מטרפא לא משתלמת מנאי. אלא שאין אנו צריכין לדברי המשיג הזה ודברי הרב נכונים הם, שלא נאמרו דברים הללו אלא לדברי רב אסי שהיה מסופק בלוקח ובשני אחין אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים י"ל שהוא כלוקח באחריות, והוא הטעם האחד שאמרו פשיטא האי בריה והאי לאו בריה. והטעם לפי שאינו דומה לאחין שחלקו קרקעות שהרי כל אחד ואחד עומד בספק, אבל בע"ח אי זה חלק מהן שירצה יטרוף וכל אחד אומר לחברו איני מקבל אחריותך ואתה לא תקבל אחריותי, אבל אחד נטל קרקע ואחד כספים לאו בשפטני עסקינן. זה היה הדעת הראשון, אבל דעת השני שהוא כלוקח שלא באחריות מן הטעם שפירשו בגמ' וכו' כי היכי דאנא לא משתלימנא מינך את נמי לא משתלימת מנאי, כל זה אינו אלא לדעת רב אסי דמסתפקא ליה בלוקח, אבל בדעת רב אין הפרש דכיורשים דמו בכל ענין והוא האמת והנכון, ע"כ. איתחזי לן מהכא דשלושה יורשים או שנים הרשות ביד בע"ח לכוף חד מנהון לפרעו הכל ואינו יכול לומר לו אני חלקי המגיעני אפרע לפי ירושתי אלא נפרע ממנו הכל אם חלקו שוה כדי חובן, דהא כולהו במקום לוה קיימי ולא מצו מדחי ליה, דכחד גופא דמו לגבי דידיה. והכי נמי דיינינן בע"ח בהדי שנים או שלשה לקוחות שקנו כאחד וכולן יש להן עדית או לכולן בינונית או לכולן זבורית שיכול בע"ח לטרוף חלק אי זה מהן שירצה ונפרע כל חובו ממנו. וליכא האידנא פלוגתא בין כספים לקרקע, דהאידנא מטלטלי ומקרקעי ליתמי כי הדדי נינהו. וכן לקוחות שקנו מן הלוה מטלטלין היכא דאקני להו מטלטלי אגב מקרקעי [ב"ב מ"ד ע"ב] גובה מאחד מהם ואחר כך מחזירין כל אחד מהן לזה שהפסיד חלקו המגיע לו, כדאמרינן בטלה מחלוקת. ואיכא דפליג בלקוחות ובאחים וסברי מימר דבלקוחות לא, משום דא"ל לוקח שלא באחריות [אתה] לגבי דידי שהרי בבת אחת לקחנו ומזלך גרם. ולא מסתבר לי. והיכא ודאי דזבין לחד עדית ולחד בינונית כיון שחלקו כאחד כולן נכנסו תחת הבעלים ואין האחרים מחזירין לו כלום, דא"ל להכי שקלינן אנן ארעא דלא חזיא לב"ח דאי מטרפא לך לא משתלימת מינן, וכולא דינא כדפרשינן בשער רביעי שהקדמנו. וזה שכתבנו יש למלוה להפרע מן האחין מאי זה מהן שירצה, בזה איכא מ"ד דוקא כי ליתנהו כולהו קמן ולפיכך גובה ממאן דמשכח, וכי הדר אתו הני אחריני גבי איהו מינייהו חלק המגיע להם, אבל אי איתנהו קמן מכולהו גבי בע"ח לפום מנתיה. וכן בזה סברת הרב רבינו האי גאון ז"ל שכתב בסוף פרק מקח וממכר [שער כ"ז], והיכא שמכר הלוה את נכסיו לג' בני אדם כאחד שלא קדם בממכר זה על זה אין אנו דנין בכאן שיגבה מן האחרון אלא יגבה מכל אחד ואחד מהם, לפי שיש לו אצלו מהם חלק שוה, דכיון שאין בהם מי שהוא מוקדם על חברו, כולם כאלו הם איש אחד, ואלו לקח אחד כל נכסיו של זה מי לא הוי פורע חוב שלו, אף שלשתן נמי יפרעו כמו כן, ע"כ. גם הראב"ד ז"ל כתב בפירושיו בב"ק [ט' ע"א] כיון דאמרינן בבתרא [קל"ח ע"א] שהאומר תנו מאתים זוז לפלוני ומנה לפלוני אנו אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליהם שט"ח גובה מכולן, והכא אמרינן דמחד מנייהו נפרע, וכדקתני ונטל חלקו של אחד מהם. לא קשיין אהדדי, [דהיכא] דאי איתנהו כולהו ודאי מכולהו שקיל, והיכא דעבד ליה לוה אפותיקי מיירי לה, א"נ בדליתנהו לאחריני קא מיירי דגבי מהאי ולכי אתו הנך גבי איהו מינייהו, ע"כ.
